שמי יובל פסו, בוגרת תואר ראשון בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת חיפה,
ובוגרת תואר שני בספרות עברית והשוואתית מאוניברסיטת חיפה.
עבודת התזה שלי בהנחיית פרופ' ורד לב כנען, בוחנת סצנה ספרותית מוכרת בה האהוב דופק על דלת אהובתו הנעולה ומתחנן להכנס. רובנו מכירים את הרגע הזה משיר השירים: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. אולם, בבחינה היסטורית הסצנה הזו מופיעה הן בשירת האהבה המערבית והן בשירת האהבה מהמזרח. אני מראה כיצד המקורות של המרחב הספרותי הנעול מתחילים בשירת האהבה היוונית העתיקה, דרך האלגיה הרומית ונכנסים גם לספרות העברית. הפרקים האחרונים מתמקדים בכתיבה נשית ומראים כיצד המרחב הנעול שמאחורי הדלת הופך על ידי כותבות כמו לאה גולדברג, רחל וברכה סרי למרחב של התנגדות וסירוב. הדיון הזה מגיע לשיאו בבחינה של הנובלה האחרונה שכתבה הסופרת האהובה עליי רונית מטלון "והכלה סגרה את הדלת" (2016).
שמחתי ללמוד בחוג לספרות עברית והשוואתית מהמרצים והמרצות הטובות ביותר שעוררו בי השראה ותמכו בי לאורך כל הדרך. בחוג יש אווירה משפחתית ואינטימית והוא ייחודי, רב-תרבותי ועיצב רבות את השקפותיי הן כחוקרת והן כאדם ויש לו תרומה משמעותית לרצון שלי להמשיך הלאה כחוקרת באקדמיה.
בימים אלה, אני עובדת ככתבת תרבות בעיתון "גלובס", וכותבת על נושאים בוערים בחברה הישראלית כמו, הפער בייצוג בין אמניות לאמנים בישראל, על המוזיאון הערבי הראשון בישראל, וכן על המעמד החדש של מוזיקת הקסטות בישראל.
